אבחון קשב וריכוז (ADHD) הוא תהליך מורכב שמטרתו לקבוע האם אדם סובל מההפרעה, ואם כן, מהו סוגה וחומרתה. מטרת האבחון היא לספק תמונה מקיפה של התפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי של הנבדק, ולסייע בהתאמת תוכנית טיפול מתאימה.

כלי האבחון:
1. ראיון קליני: מפגש עם פסיכולוג או פסיכיאטר מומחה, הכולל תשאול מקיף על ההיסטוריה ההתפתחותית, התפקוד הנוכחי, וסימפטומים אופייניים להפרעת קשב וריכוז.
2. שאלונים: שאלונים סטנדרטיים להערכת סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז, הממולאים על ידי הנבדק, הוריו, או מוריו.
3. מבחנים ממוחשבים: מבחנים כמו TOVA או MOXO, המודדים מדדים שונים של קשב, ריכוז ואימפולסיביות.
4. איסוף מידע ממקורות נוספים: במידת הצורך, ייתכן שייאסף מידע ממורים, בני משפחה או אנשי מקצוע אחרים המכירים את הנבדק.

גורמים על משל זמן האבחון:
1. גיל הנבדק: אבחון ילדים עשוי להימשך זמן רב יותר בשל הצורך באיסוף מידע מהורים ומורים.
2. מורכבות המקרה: מקרים מורכבים יותר, הכוללים תחלואה נלווית או קשיים נוספים, עשויים לדרוש זמן אבחון ארוך יותר.